קובי וינר - רב  חילוני ומשורר, מנחה טקסי חיים , עורך ערבי קריאה ושיחה ברוח הנכתב למעלה.
שירים שכתבתי,קראתי ושרתי במספר טקסי  אבלות:

עוֹנַתְךָ
לדן ארבל ז"ל
דָּן,
אַתָּה שֶהָלַכְתָּ
בִּתְּלָמִים אֲרֻכִּים כִּזְרוֹעוֹתֶיךָ,
שֶיָּמֶיךָ נָטְפוּ כְּזֵעָתְךָ אֶל אֲדָמָה חוּמָה  שֶכֶּתֶר הָרִים לְרֹאשָהּ,
שֶאֶת חֲיֵיךָ קָצְבוּ עוֹנוֹת, זְמַנֵּי הֶחָרִיש, מוֹעֲדֵי זְרִיעָה , יְמֵי קָצִיר וָעֹמֶר

דָּן, אַתָּה שֶנָּשָמְתָּ  אֶת מֶרְחָבֵי הַשָּדֶה הַגְּדוֹלִים
עַד שֶנִּגַּש 
נוֹשֵא הַמַּגָּל
בְּמוֹשֵךְ הַזָּרָע :
תָּמָה הָעוֹנָה.

הָלוֹךְ יֵלֵךְ
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה
וְנָשוֹא וּמְשוֹךְ בִּלְעָדֶיךָ

דָּן,
אַתָּה שֶאֶת יָמֵינוּ
עִם יָמֶיךָ
 צָבְעוּ הָעוֹנוֹת ,
הָעוֹנָה הַיְּרוּקָה
הָעוֹנָה הַחוּמָה
הָעוֹנָה הַצְּהֻבָּה
הָעוֹנָה הַלְּבָנָה ,
בָּא  מוֹתְךָ
וּצְבָעַן שָחוֹר
בְּמִבְרֶשֶת גַּסָּה.

כתב: קובי וינר
 
חֹשֶך

עַתָּה חֹשֶׁךְ.
פִּתְחִי הַחַלּוֹן
יָקִירָה,
הָבִיאִי רוּחַ כַּרְמֶל
וְרֵיחַ שְׁקִיעָה
בִּנְחִירַי ,
מַטְלִית עֲנָנִים לַחָה
הָנִיחִי
עַל מִצְחִי
הַקּוֹצִי
אָתָא חֹשֶׁךְ.
הָדָס חֶסֶד לְרוּחִי
נָא הַגִּישִי
לְיִחוּד
מַעֲשִׂים טוֹבִים
שֶׁצִּוִּינוּ 
זֶה בַּזּוֹ
מַמְטְרוֹת מְזַמְּרוֹת
עִם רוּחַ כַּרְמֶל
מִשְׁאָלוֹתֵינוּ
מִמַּיִם צְלוּלִים,
כַּף יָדֵךְ עַל עַפְעַפַּי
כְּמוֹחֶה  אָבָק
מִתְּמוּנָה נִשְׁכָּחָה
אָתָא לֵילִי, יָקִירָה
הַטִּי נָא
צָוָארֵךְ אֶל צָוָארִי
וְנִהְיֶה כְּאַגְמוֹנִים,
נַשְׁקִינִי
בְּפַרְפַּר רִיסַיִיךְ,
סַפְּרִי לִי
אִם עוֹד
דֶּרֶךְ לְבָנָה עוֹלָה
אֶל "תֵּל-פָאר"
בֵּין שָׂדוֹת יְרֻקִּים.
כתב: קובי וינר


מי האיש
מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה. וּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ. (תהילים)


"אני אעיד, ולא אדע איפה, איך אבא בכה על ביתו, ואם קוננה על ביתה,  בכאב ויגון שאין מילים לתארם. אני אעיד (ולא אדע בפני מי, איזו אהבה גדולה אהבתם את לימור גם ברגע שבו נגזרה פרידה בטרם עת. והבכי עוד ישמע, בגלי הקול הנמוכים מנמוך, והגבוהים מגבוה, בעמק השלום וברמה היפה הצופה אל העמק.ותמיד נוסיף ונשמענו, כשנקשיב."  

בלווית  לימור התינוקת. 
כתב: קובי וינר
 

"בוא ואשק לך, בני האדם,
עם ירק שדות, שמיים של אור. 
גופך לא רוחץ עוד מחלאה ודם,
אך לבבך מפרכס, מזוכך וטהור.
 
בוא ואניף אותך מטה ורום
ולארבע הרוחות לידתך אבשר.
נבטו שיבולים במרחב ויש יום
ו"הידד" הקוצרים, מלבבך ינסר.

(ש.שלום- מילים, לחן- יהודה אורן)
 

בואי ואשק לך, לימור  הקטנה
עם ירק של שדות, שמיים של אור
גופך הן כה ענוג הוא , כנגיעת מלאך
ולבבך לתמיד מזוכך וטהור,
                      בואי אחבק אותך
                       לימור  הקטנה
ולארבע  הרוחות על מותך אקונן
בשלו ענבים ופקעו תאנים
אך בפי טעם מר
וגרוני ניחר לעד.
כתב ושר בטקס אזכרה ללימור הקטנה, קובי וינר



וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים.../ רחל
 
לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם,
וְאוּלַי
מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגָּן,
לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת-אַפָּי?
 
מֵעוֹלָם, בְּיָמִים אֲרֻכִּים וְיוֹקְדִים
שֶׁל קָצִיר,
בִּמְרוֹמֵי עֲגָלָה עֲמוּסַת אֲלֻמּוֹת
לֹא נָתַתִּי קוֹלִי בְּשִׁיר?
 
מֵעוֹלָם לֹא טָהַרְתִּי בִּתְכֵלֶת שׁוֹקְטָה
וּבְתֹם
שֶׁל כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי...  הוֹי, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי,
הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?
 
תרפ"ז