הקיבוץ חילוני, ההלוויה דתית, "הארץ", יאיר אטינגר 11.11.2011
ישראלים רבים, גם דתיים, מעדיפים להיקבר בבתי קברות אזרחיים, חלקם בגלל תיעוב לממסד הדתי וחלקם מרצון לערוך טקס משלהם. בתי עלמין אלו מציעים שירותי קבורה יהודית מגוונים, לפעמים בסיוע שקט של חברה קדישא.
יוגדל משמעותית התקציב לקבורה חילונית בישראל, "הארץ" 30.8.2011, מאת יאיר אטינגר
בעקבות ביקורת בעליון הודיעה המדינה כי תקציב 5 מיליון שקלים לשנים 2011 ו-2012
משרדי האוצר והדתות הודיעו על הגדלה דרמטית בתקצוב "הקבורה החלופית" החילונית בישראל, וזאת על רקע ביקורת קשה שספגו בבית המשפט העליון. המדינה הודיעה לבית המשפט כי תקציב חמישה מיליון שקלים לכל אחת מהשנים 2011 ו-2012, וזאת במקום 300 אלף שהוקצו לשנה הנוכחית אך טרם חולקו לעמותות המפעילות את בתי הקברות הציבוריים.
יתגדל ויתקדש הקדיש הקיבוצי, 28.06.2010, Mynet מאת נטע חכמוביץ', יגור
"קדיש נוסח יגור", שחיבר חבר הקיבוץ, הפך לציון דרך בתחום טקסי הקבורה ומסורת האבלות בקיבוץ
הלוויה בקיבוץ: מרימים לחיים, Mynet 14.06.2010, מאת ארנון לפיד
גם טקסי הקבורה ומסורת האבלות משתנים בקיבוצים. בהשתלמות ל"עורכי מעמדי אבלות" הועלו הצעות לעיצוב ההלוויות, כמו גם היבטים לוגיסטיים של הקבורה והיבטים סוציאליים של ליווי האבלים
חברה קדישא: הרוג תאונת המטוס לא ייקבר בארון, Ynet 26.10.2008, מאת רועי מנדל ואדוה נפתלי
בני משפחתו של מנחם בן-זכריה מנתניה שנהרג בתאונת המטוס, ביקשו לקבור את חלקי גופתו בארון - אך חברה קדישא מתנגדת בשל סיבות הלכתיות ולדברי המשפחה מציעה "לשים בובה" . האחות: "אם יסרבו לקבור - ניקח את הארון הביתה"
תנו למות בשקט, Ynet יהדות, 14.5.2008, מאת אפרת שפירא רוזנברג
בזק"א עושים עבודת קודש, במובן הכי פשוט של המילה. אבל לאחרונה נראה שבארגון הצליחו לקחת את המצווה צעד אחד רחוק מדי: אנשי זק"א התערבו למנוע את צוואתה של אשה, שביקשה לתרום את גופתה למדע. עם כל הכבוד לכבוד המת, מה עם כבוד החי?
בית משפט אישר להורים לשרוף גופת בתם, Ynet, 7.4.2008, מאת אחיה ראב"ד
למתים יש אופציות: קבורה, שריפה או השלכה למצולות. הארץ, 2.3.2006, מאת יובל אזולאי
"בחודשים האחרונים נרשמו עשרות לקוחות לשירות פיזור אפר גופתם, אחרי השריפה בחוף הים או בלב ים. בשבוע הבא תיפתח במרכז הירידים בתל אביב תערוכת "מתחילים בחמישים פלוס". בתערוכה ייחשפו הגמלאים המבקרים לכרטיס "צוואה רוחנית". באמצעות תעודה זו, יכול החתום עליה להורות - בעודו בחיים - מה לעשות עם גופתו לאחר מותו: טקס מסורתי או חילוני, קבורה בארון, בשריפה, בתכריכים וגם בלב ים".
הרבנות: אין לשבת "שבעה" על גופה שנשרפה, YNET, 30.1.2006, מאת אילן מרסיאנו
"בעקבות פעילותה של חברת "עלי שלכת", המציעה שירותי שריפת גופות, התכנסו אנשי זק"א והרבנות הדתית לדיון דחוף. הפסיקה: "אין נוהגים במת מנהגי אבלות. מועצת הרבנות מורה לחברות הקדישא לא לקבור את אפרם של הנשרפים בקברות ישראל". תגובת החברה: "החלטת מועצת הרבנות עומדת בניגוד לכל עמדה יהודית מוסרית והגיונית".
לקחו את מחלקת הקבורה הביתה', "הארץ", 19.1.2006, מאת שחר אילן
"חברים בשלוש מועצות דתיות הקימו חברות קדישא בבעלותם, חתמו אתן הסכמים והעבירו אליהן - כלומר אל עצמם - את הסמכויות, התקציבים והנכסים הנוגעים לקבורה. במסמכים שהוגשו לבית המשפט מועלות טענות לעבירות פליליות חמורות, בהן זיוף. אנשי חברות הקדישא טוענים שהם בסך הכל רצו להבטיח את המשך הקבורה בעריהם".
פקיד בכיר מעכב התקציבים, והקבורה האזרחית תישאר נחלתם של העשירים, "הארץ", 2.12.2005, מאת עמירם ברקת
"פקיד בכיר במשרד ראש הממשלה מעכב זה תשעה חודשים תקציבים לבניית בתי עלמין ציבוריים לקבורה אזרחית. במארס השנה הוקצו 15 מיליון שקלים לנושא, ובארגונים העוסקים בקבורה אזרחית אומרים כי הסכומים היו יכולים לחולל מהפכה בתחום ולענות על צורכי האוכלוסייה למשך השנים הבאות".
גיאורגי גוינסקי ממעלות נקבר בכפר מסריק, כי בעירו עדיין אין חלקה לעולים לא יהודים, "הארץ", 23.1.05, מאת ג'קי חורי
"למרות שהכנסת קבעה ב-98' כי יש להקים חלקות קבר ללא יהודים בכל רשות מקומית, ראשי הערים מתעלמים".
החי על המת, מוסף "הארץ", 15.10.04, מאת נרי ליבנה
"גם בהלוויה חילונית, אסתטית ומאופקת קשה למצוא את הדרך המתאימה להיפרד ולהמשיך לחיות".
קבורה חילונית: אפשר גם אחרת, Ynet, 10.2.2004,יהודית יהב
"בתי-הקברות בארץ צפופים ומוזנחים, ויותר ויותר אנשים מעדיפים קבורה חילונית; את האופנה החדשה מנצלים קיבוצים, שמציעים חלקות קבר בבתי-עלמין מטופחים ויפהפיים, עם אפשרות לקבורה חילונית אישית; אלא שהמחירים הופכים את העניין לשירות לבעלי יכולת בלבד, וחורגים בהרבה מהסכומים המותרים לגבייה עבור קבורה; הקיבוצים: אנחנו גובים עבור התחזוקה".
"מותי בימוי והפקה: רפי בוקאי", "מעריב", מאת מיכל קפרא, 19.12.2003
"אחרי 27 שנים של מאבק במחלת הסרטן הקפיד רפי בוקאי על הוראות בימוי מפורטות ומדויקות לסצנת מותו הידוע מראש. הוא השאיר אחריו תסריט לטקס ההלוויה, ליהק את השחקנים וגם לא שכח לבחור תפאורה ומוזיקת רקע. שני סרטים, "אוונטי פופולו" המקסים והמוצלח ו"מרקו פולו" המגלומני והמושמץ, ששיקפו את אישיותו רבת הסתירות, הספיקו לו כדי להיכנס לפנתיאון הקולנוע הישראלי. החברים מתקשים להשלים עם הסוף העצוב".
