|
חורבן הבית שבר את מונופול הכוהנים והפך את היהדות לדת פלורליסטית ומתקדמת
לוח השנה היהודי בתקופת הקיץ מקשה על חילוני כמוני. בעוד שבמהלך השנה אני מרגיש שייכות לחגי ומועדי התרבות היהודית, מגיע הקיץ ועימו מועדי זיכרון ואבל על חורבן בית המקדש. אין מדובר בתאריך אחד בלבד אלא בכל תקופת בין המצרים, המתחילה בי"ז בתמוז ומסתיימת בט' באב, תקופה שעל פי המסורת מעבירה אותנו למצב תודעתי של אבלות כדי להגביר את תחושת האובדן והחורבן.
נכון, חורבן בית המקדש שמט את הקרקע שעליה הושתתה התרבות היהודית באותם ימים. היה זה מקום קדוש מבחינה רוחנית-תרבותית, שבמקביל היווה מוקד כלכלי, חברתי ופוליטי עבור העם היהודי. חורבנו השפיע על כל תחומי החיים של היהודי, ובמיוחד הוביל לאובדן בנפש ובריבונות עצמית והגליה מהארץ. לכן במשך הדורות התקבע כיום אזכור של אבלות כדי לציין את גודל האסון שאירע לעם היהודי. אולם האם לחורבן בית המקדש היו רק השלכות שליליות?
חורבן הבית סימל גם סיום תקופה ומעבר לתקופה חדשה ומתקדמת עבור התרבות היהודית. ראשית, הוא שיחרר את היהדות מתלות במקום קדוש והפך אותה לתרבות לאוניברסלית, כלומר: איני חייב לגור בירושלים או בארץ ישראל כדי להיות יהודי שלם. מהפכת בתי הכנסת הובילה לכך שבכל מקום ניתן לקיים את הפולחן הדתי ולהגיע לרמה רוחנית והשראה גם בארצות תפוצה.
שנית, החורבן שיחרר את היהדות מאליטת הכהונה, אשר שירתה בקודש וטענה כי רק לה היכולת לקשר בין אלוהים להמון העם. משבטל בית המקדש, בטל מעמד הכוהנים והיהדות שינתה את פניה. לא עוד שושלת מנהיגות העוברת בירושה, אלא מנהיגות הנשענת על כישרון ופתוחה לכל. את המנהיגות הרוחנית של הכוהנים החליפו החכמים, ובכך פתחו פתח עבור כל יהודי ללמוד ואף להנהיג, אם בעל כישורים מתאימים הוא.
שלישית, פועל יוצא של מעבר המנהיגות הרוחנית לחכמים הוא אופן קבלת החוקים ומסגרת החיים היהודית - המעבר משלטון יחיד של כוהן גדול לתרבות מחלוקת פלורליסטית של חכמים, אשר קובעת עקרון כי אלו ואלו דברי אלוהים חיים. האמת אינה נמצאת אצל אליטה משפחתית אחת, המעבירה את הידע בתוכה ודואגת שהגזע הכוהני יישאר טהור; כל אחד יכול, לפי תפיסת עולמו ודרך מחשבתו, לפרש את כתבי הקודש.
רביעית, החורבן שיחרר את היהדות משלב פרמיטיבי של קיום פולחן עם אופי אלילי לפולחן מתקדם של עבודה שבלב. הפסקת הקורבנות והמעבר לתפילה העבירו את המאמין, כל אחד לפי תפיסתו, לשלב של התחברות לאלוהים ללא תיווך של נתינת מתנות.
חורבן בית המקדש עלול היה להוביל להכחדת העם היהודי, אולם היהודים התמודדו עם אובדן העצמאות בזכות כוחות יצירה ושינוי עצומים כדי להמשיך להתקיים כעם. החכמים באותם דורות מצאו תחליפים לבית המקדש אשר היוו דבק מאחד בין האנשים, והובילו את התרבות היהודית לעידן המצמצם השפעות אליליות. ומכל הסיבות הללו, ציון תשעה באב ותקופת בין המצרים אינו צריך להתמקד באבלות, אלא להתמקד ברעיון של חדווה ויצירה ובהתמודדות עם האתגרים העומדים בפני התרבות היהודית. מסר זה חזק עוד יותר במיוחד לאחר הקמת המדינה: התקווה של אלפיים שנה, להיות בשנה הבאה בירושלים הבנויה, מומשה - ואנו נמצאים בימים שכמעט כל יהודי יכול על פי בחירתו לגור בירושלים.
לכן, משרעיון החורבן והאבלות על הריסת ירושלים דוהה מול הריבונות הנבנית לנגד עינינו בבניין המדינה, המסר של חורבן הבית
אינו יכול עוד לשמש כמסר מוביל ביום זה, ואף יותר מכך, גם אם הייתה אפשרות פוליטית לבנות את בית המקדש בימינו, היתה זו טעות עבור התרבות היהודית. עלינו להשתחרר מחזון מוטעה ומעוות של הקמת בית מקדש, אין לנו צורך בו. אין אנו זקוקים להקרבת קורבנות, אין אנו מאמינים בכוהן גדול שיפסוק עבורנו הלכות, אין לנו צורך לעסוק בחורבן או להתאבל עליו. התרבות היהודית התקדמה מאז ועלינו להמשיך קידמה זו.
עבור הציבור החילוני, המסרים הקיימים של ט' באב אינם רלוונטיים, אך במקום להתעלם מיום זה (מה שכיום קורה בפועל בקרב הרוב), אני טוען כי זהו יום חשוב במיוחד לציבור החילוני, משום שהשינוי שנבע מהחורבן הוביל את היהדות למציאת תחליפים של תפילה והגדה, ברכות וחגיגה, מסר של פלורליזם ופריחה. ולכן, ממקום זה, החילונים יכולים לבטא את זהותם היהודית ולהרגיש שייכים אליה, משום שהמסר המרכזי שנותר מהחורבן הוא הפלורליזם, ואסור לחילונים לנטוש מסר זה ולהפקיד את היהדות אצל הדתיים. אין יהדות אחת בלבד, ותשעה באב הוא יום נפלא לדבר על כך ולבטא זאת.
|
