ב 10.3.2004, הסירה מליאת הכנסת שתי הצעות חוק לנישואים אזרחיים. את ההצעות הגישו הח"כים רומן ברונפמן (מרצ) ואופיר פינס (עבודה). על פי הצעת החוק, יוכלו בני זוג להחליט אם להינשא בנישואים אזרחיים או בנישואים דתיים. הצעות החוק, הוסרו ברוב של 58 ח"כים מסיעות הליכוד, האיחוד הלאומי, המפדל, ש"ס, ויהדות התורה מול 28 נציגי העבודה, מרצ, הח"כים משינוי והמפלגות הערביות. שר המשפטים, יוסף לפיד, ושרי שינוי האחרים נמנעו מהצבעה בעוד שתשעה ח"כים של שינוי הצביעו בעד אישור החוק. ברור לחלוטין כי ההצעות הוגשו על מנת להביך את שינוי שנמצאת בממשלה, אבל מי שהובך היא דווקא מפלגת העבודה שחלק גדול מחברי סיעתה כלל לא הופיעו להצבעה.

נישואין אזרחיים - רישום במרשם האוכלוסין.
מהותם של נישואין כאלה הוא רישום ביורוקרטי של המדינה, הסדר אדמינסטרטיבי - פורמאלי. משהו שבין האזרח למשרד הפנים. ברב המדינות בעולם רשמי הנישואין האזרחיים הם פקידים מטעם העירייה או שופטים. הרישום אינו מצריך טקס ולא מעורבים בו רגשות. מדובר על אישור מסמכים והכרזה מול 2 עדים לפחות כי הזוג רשום כנשוי מבחינת המדינה. מטרתם של הנישואין האלה היא הסדרת היחסים החוקיים, הבטחת הזכויות שבהקמת משפחה, מיסוד החובות ההדדיים בין בני הזוג והכרה מצד הממסד לגבי אופי היחסים ביניהם.

נישואין יהודיים חילוניים - טקס של חברים, משפחה וקהילה.
מהותם של נישואין יהודיים חילוניים הוא הכרזה קבל עם ועולם על אופי השותפות והזוגיות הנוצרת. על האלמנטים הרוחניים והתרבותיים שעליהם מיוסד הקשר הזוגי. הכרזה זו נעשית באמצעות טקס, אליו מוזמנים חברי הקהילה של בני הזוג, האנשים שעבורם הקשר הנוצר הוא משמעותי. הטקס הוא שאמור לייצר את השינוי התודעתי אצל בני הזוג ואלו המכירים אותם כי כוונותיהם הם ליצור שותפות מתמשכת והקמת בית משותף. בנישואין יהודיים חילוניים יבואו לידי ביטוי סמלי החתונה היהודית המסורתית - חופה, קידושין בטבעת, שבעברכות, כתובה וכוס, תוך מתן פרשנות אישית יצירתית מתוך למידה, ידיעה ואחריות של בני הזוג ושל עורך הטקס.

המצב בישראל
לאחר דחיית הצעות החוק של נישואין אזרחיים נותר חוק הנישואין על כנו: אדם חייב להינשא על פי העדה הדתית שלו. סמכות הנישואין אצל יהודים ניתנה בידי הרבנות הראשית. דרך אחרת להינשא היא נישואין אזרחיים בחו"ל בהם המדינה מחויבת להכיר. בטווח הנראה לעין אין סיכוי רב למיסודם של נישואין מסוג אחר בישראל לא רק בגלל התנגדות המפלגות הדתיות, אלא בגלל שהמפלגות החילוניות הגדולות מכופפות ראשן בפני השותפות הפוטנציאליות שלהן לקואליציה, ובעיקר בגלל שהציבור החילוני הרחב אינו מכיר אלטרנטיבה אחרת ולא נלחם בעבורה. בשנים האחרונות, בגלל שינויים סוצילוגיים הקשורים במעמד התא המשפחתי, בגלל יצירת דגמים חדשים של משפחה, בגלל הרחבת התופעה של אנשים החיים יחד מבלי למסד את הקשר ברישום הנישואים, או אפילו טקס מתחולל שינוי איטי בגישה החברתית לנישואין ולטקס הנישואין.
במקביל זוגות רבים שמבחינה אידיאולוגית לא רוצים להינשא ברבנות וכאלה שאינם יכולים משום שהם פסולי חיתון, ואפילו זוגות חד מיניים מחפשים אלטרנטיבה ליצירת קשר זוגי. אלטרנטיבה כזו היא טקס הנישואין היהודי-חילוני. יותר ויותר זוגות פונים לאלטרנטיבה הזו מתוך בחירה.
טקס כזה אמנם אינו מבטיח רישום והכרה של המדינה, אך למי שחשובים לו הכרת הממסד וקבלת זכויות כמו מענק לזוגות צעירים בקניית דירה, או פטור משרות צבאי, להבדיל, לא נזקק לטקס ויכול להנשא בנישואין אזרחיים או ברבנות.
טקס הנישואין היהודי-חילוני מיועד לאנשים שאינם רוצים לוותר על זהותם האישית מצד אחד ולא מסתפקים ברישום אדמיניסטרטיבי.

מה בין נישואין אזרחיים לנישואין יהודיים חילוניים?
למעשה אין בינהם סתירה. יש חשיבות לרישום וההכרה מטעם המדינה ואין צורך לעבור ברבנות בשביל זה. אך ודאי שרישום כזה איננו נותן תשובה מספקת לשינוי המעמד והתפיסה הנחוצים שבין בני הזוג לבין חברים, משפחה וקהילה. במצב הפוליטי דהיום, כאשר שינוי אינו יכול לבוא מלמעלה, הדרך היחידה היא מהפכה חברתית מלמטה - ככל שיותר זוגות לא יעברו דרך הרבנות ויתחתנו בדרכים אלטרנטיביות כך יבינו נבחרי הציבור כי יש לשנות את החוקים הארכאיים הקיימים היום.

מאת הרב נרדי גרין