שבועות - חג מתן תורות
מאת הרב ציפי לוין-בירון והרב גיא אורן

כשעלו הציונים לארץ, הם בחרו להדגיש את המימד החקלאי של חג השבועות, אך מה יעשו היום אנשי ההיטק? גיא אורן וציפי לוין מציעים להעתיק את המוקד המרכזי מהביכורים לתיקון ליל שבועות - זמן בו חילוניים נפגשים לשירה בציבור, נהנים ממפגש של עיון ולימוד ודנים בסוגיות הקשורות ביהדותם המודרנית

כשעלו הציונים לארץ בתחילת המאה הקודמת, הם בחרו להדגיש את המימד החקלאי של חג השבועות, כביטוי לערכים סוציאליסטים ולערכים הקשורים בגאולת הקרקע ועבודת האדמה. כך נוצר טקס הבאת הביכורים בקיבוצים, הרחק מהמקדש, טקס המוקיר תודה על תבואת השדה ומשק החי ועל לידתם של ילדים בקיבוץ במהלך השנה. טקס זה הפך לאירוע המרכזי של החג.
 
אולם כיום, כאשר רוב החילוניים הם אנשי הייטק ועסקים, החיים בערים ומנותקים מחקלאות, נראה טקס הביכורים בלתי מייצג את מסכת חייהם. ולכן עולה השאלה כיצד יכול לבטא תושב העיר היהודי החילוני את אורח חייו בחג שבועות?
 
חג השבועות נקרא חג מתן תורה, אך ראוי היה שיקרא חג מתן תורות, כי עם ישראל, מאז עלייתו על בימת ההיסטוריה, לא היה נאמן לתורה אחת ולסיפור אחד, אלא לכמה תורות וסיפורים שלעיתים השלימו ולעיתים סתרו באופן מהותי זה את זה, ואף על פי כן לכל הנרטיבים האלו קראו יהדות.
 
זהו מקור כוחה העיקרי של תרבותנו, היותה פלורליסטית, מציגה דעות שונות ואף מנוגדות, ומאפשרת יצירה, פרשנות ושינוי בכל דור, לצד המשך ומסורת.
 
עלינו כחילוניים לחדד את המסר הזה. כשם שחג שבועות היווה השראה עבור החלוצים לחיזוק אמונותיהם בדבר כיבוש האדמה והעבודה העברית, כך כיום חג שבועות צריך להוות השראה עבור חיזוק האמונות החילוניות, שבראשם התפיסה שהיהדות היא פלורליסטית. גם האיש החילוני חייב לפרש, לדרוש, ולהרגיש כי היהדות היא חלק מאורח חייו.
 
הנה מספר דוגמאות הממחישות סיפורים שונים ותורות שונות:
 
כבר בפתיחת ספר בראשית, אנו עדים לשתי מסורות בריאה. כל אחת מהן מדגישה ערכים מנוגדים לתפיסות שונות של מקום האיש והאישה בעולם, ביחסים ביניהם וביחסיהם עם אלוהים. הבריאה הראשונה היא שוויונית והשנייה מדגישה את ההיררכיה בין הגבר השולט לאישה הנשלטת.
 
סיפורי הבריאה הם הירייה הראשונה במסכת של אמונות נוגדות אשר מצויות באותו קובץ מאוחד שנקרא- תנ"ך.
 
בסוגיית מקום עבודת האל אנחנו מוצאים בספר שמות, פרק כ' את העובדה שניתן לעבוד את האל בכל מקום: "מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ, אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ; בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ".
 
אך מנגד אנו מוצאים בספר דברים פרק יב' מסורת הטוענת כי עבודת האל תהיה רק במקום שה' יבחר: "וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם--שָׁמָּה תָבִיאוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם".
 
לגבי הפולחן אנו מכירים לכל אורך ספרי התורה הוראות כיצד להקריב לאל קורבנות, אולם בספר ירמיהו פרק ז', אנחנו קוראים שבכלל אלוהים לא ציוה מעולם על פולחן הקורבנות: "כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח".
 
בשמות כ' אנו קוראים כי לעונש וגם לברכה על מעשי האדם יש השפעה ארוכת טווח, הם עוברים בירושה מאב לבנו עד דור רביעי במקרה של עונש, ולאלפים במקרה של ברכה. "כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים--לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי".
 
אך בספר מלכים ב' פרק יד' אנו קוראים ההיפך: "וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ; וַיַּךְ, אֶת-עֲבָדָיו, הַמַּכִּים, אֶת-הַמֶּלֶךְ אָבִיו. וְאֶת-בְּנֵי הַמַּכִּים, לֹא הֵמִית: כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת-מֹשֶׁה אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר, לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת--כִּי אִם-אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יוּמָת" או בספר יחזקאל פרק לג': "וְאַתָּה כִּי-הִזְהַרְתָּ רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ, לָשׁוּב מִמֶּנָּה, וְלֹא-שָׁב, מִדַּרְכּוֹ--הוּא בַּעֲו‍ֹנוֹ יָמוּת".
 
שתי הדוגמאות האחרונות מדברות על גמול אישי לטוב ולרע.
 
המסקנה העולה מדוגמאות אלו ועוד רבות אחרות היא כי רבים פניה של היהדות, אימרו מעתה יהדויות. הנרטיבים המנוגדים הללו הם הד לאמונות שונות של היהודים לאורך השנים, אשר יכלו לחיות תחת קורת גג אחת, על אף היותן סותרות זו את זו.
 
הציווי "וחג שבועות תעשה לך", מקבל איפא משמעות חדשה - אתה תעשה לך את הפרשנות שלך למתן התורות. מה הן המצוות שאתה מקבל על עצמך. עלינו החובה והזכות למלא את החג בפרשנות על פי אורח החיים והאמונות החילוניות.
 
הזמן הנכון לעשות זאת הוא בחג שבועות, המסמל פלורליזם, קבלה אל המשפחה ואל הקהילה, סם חייה של היהדות, ושל היהודים. אנו מציעים פיתוח המגמה המתרחבת בשנים האחרונות של העתקת המוקד המרכזי מטקס הבאת הביכורים לתיקון ליל שבועות, זמן בו חילוניים נפגשים לשירה בציבור, נהנים ממפגש של עיון ולימוד מעורר השראה בו דנים בסוגיות הקשורות ביהדותם המודרנית, ונותנים דעתם על האופנים השונים שבהם הם רוצים לבטא את זהותם החילונית בכל ימות השנה.