חלק א': מהי מטרת טקס הנישואין בתרבות היהודית?

המטרה היא לקבוע ולהצהיר על התנאים בין בני זוג כדי שיאפשרו להביא ילדים לעולם ולקיים את מצוות פרו ורבו, המצווה הראשונה שניתנה בתורה מתוך תרי"ג מצוות. כלומר, טקס הנישואין כשלעצמו הוא אינו מטרה, הוא רק מסדיר את המסגרת שבה בני זוג יוכלו להביא צאצאים. החכמים קבעו מסגרת מאוד פשוטה וברורה, וניתן ללמוד עליה עוד בזמן טקס האירוסין, אשר נערך בעבר בנפרד מטקס הנישואין. בטקס האירוסין אומרים: "התיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין". מדוע נבחרו שני מוטיבים אלו, חופה וקידושין, להסביר את התנאים המספיקים לקשר נישואין בין בני זוג? כדי שיהיה ניתן לקיים זוגיות יש צורך בבית, מקום מקודש במובן שמובדל ומזוהה עם משפחה מסוימת שיאפשר מסגרת של ניהול חיי זוגיות ופרטיות להבאת ילדים לעולם.

טקס החתונה היהודי אינו מתרכז רק בבית אחד אלא בארבעה בתים: בית אלוהים, בית האומה- ירושלים, בית ההורים- הבית שעוזבים החתן והכלה, ובית הזוג- הבית שעוברים אליו ושם יבנו את זוגיותם.
כל אדם חי בסביבה תרבותית מסוימת ובהקשרים שונים. הבית הוא המקום המקודש של האדם. הרעיון במקום מקודש הוא להבדיל את המקום הפרטי ממקומות ציבוריים ולכן הבית מבדיל בין חוץ ופנים. מקום קדוש הוא מקום אינטימי, אישי, פרטי, מוגן, מקום עם טעמים וריחות אהובים, ניתן לנוח בו, יש בו אור, סדר, שקט, נקיון, חום וזכרונות. המקום הקדוש הוא המקום החשוב לאדם, והוא מרכז הפעילות שלו ומתוך כך- תורם לעיצוב הזהות.אך לאדם יש מספר בתים המאפשרים לו להיות ריבון לעצמו, הבית הפרטי אינו מספיק, לאדם יש את בית הוריו, אשר שם יוכל תמיד לחזור ולהרגיש מוגן. תחושת הריבונות מהותית גם כאשר יש בית לאומי- מדינה, שבה אתה ריבון ויכול להרגיש חופשי לבצע את רצונותיך, וישנו בית נוסף- אפשר לקרוא לו בית אלוהים, או העולם, אשר מאפשר את הקיום הבסיסי של האדם, היכולת לשרוד. לאדם חסר בית הגר ברחוב, יש למעשה רק את בית האלוהים המאפשר לו הישרדות מינמלית, היכולת לנשום ולאכול (תלוי בטוב ליבם של אנשים אחרים) ולחיות, אולם בלי בית הוא אינו יכול לבטא את הפוטנציאל שיש בו, מעבר לצרכים הישרדותים בלבד.
כדי להקים משפחה, בני זוג צריכים גם את התמיכה של בית ההורים, גם את היכולת להיות ריבוניים במדינה שבה בחרו להתגורר וגם לגור בבית משלהם, כדי שיוכלו לבנות את הזוגיות שלהם. אלו הם תנאים מינמיליים, ועריכת טקס נישואין נובע מתוך הצורך החברתי לאפשר לזוגות להקים את משפחתם בתנאי פתיחה טובים. החופה מסמלת את ארבעת הבתים החשובים לאדם ולכן הטקס נערך במסגרת סמלית זו.

אך מה יהיו ערכי הבית הזה? התשובה במילת קוד יהודית אחת- קידושין. כתבתי מילת קוד משום שמאחורי מילה זו עומד סט שלם של ערכי הבית היהודי.
ומהם הקידושין? בטקס הנישואין ניתנת התשובה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו, כדת משה וישראל". כלומר, הקידושין יוצרים ברית נצחית בין בני הזוג, אשר מייחדים אותם משאר הקהילה ונוצרת בין בני הזוג מערכת יחסים אינטימית שבה תהיה בהירות כי טוהר המשפחה הוא ערך עליון ולכן גם ברור יהיה למי שייכים הילדים. אך הגבר אינו אומר רק "הרי את מקודשת לי", אלא יש תוספת משמעותית "כדת משה וישראל", כלומר, הבית ייבנה על פי ערכי התרבות היהודית. כשעוצבו תכנים אלו לפני אלפיים שנים לערך, הכוונה הייתה כי ערכי הבית יהיו בכפוף לקיום המצוות המכיל את כל תחומי החיים וקובע לבני הזוג את הערכים שיש לטפח ולהפוך לאידיאל עבור עצמם ועבור ילדיהם.
מדובר בבית יהודי אשר נפשותיו מקפידים לקיים את המצוות. לאחר שנתקיימו התנאים האלו- בית וערכיו, נוסדה התשתית הנכונה להבאת ילדים- שהיא מטרת הנישואין. לכן טקס הנישואין מתמקד בשני נושאים אלו כמוטיב מרכזי וחוזר- הבית והערכים שיאומצו בו על ידי אנשיו, או במילים אחרות- חופה וקידושין, ואינו מתייחס כלל להצהרות אהבה או ברכות לפריון, משום שאלו שלבים מאוחרים יותר שיבואו רק לאחר היכולת לקיים את התנאים הבסיסיים. כעת אסביר כיצד מוטיבים אלו באים לידי ביטוי בטקס בצורות שונות.

חלק ב': מוטיב הבית בטקס:

בית ההורים: טקס הנישואין נפרש על פני תקופה של כשנה, כאשר החלק הראשון הוא טקס האירוסין, אשר בו נבנים היסודות הראשוניים של הבית. טקס האירוסין נערך בעבר כשנה לפני טקס הנישואין כדי לאפשר לזוג ולהורי הזוג להתכונן לקראת המעבר לבית החדש בפרט ולהכנת התנאים הדרושים לזוג בכלל. לכן אחד מהמנהגים המרכזיים בטקס זה הוא הבאת הנדוניה של בת הזוג. הנדוניה היא סמל לכך שבניית היסודות של הבית החדש נשענים על יסודות בית ההורים.
כמו בריצת שליחים המעבירים את המקל מרץ אחד לבא אחריו, כך גם הבית היהודי החדש נבנה על יסודות הבית הקודם- בית ההורים אשר מעבירים את המקל לזוג הצעיר. המקל יכול להיות חומר- רכוש התחלתי כדי לאפשר לזוג בסיס איתן לניהול בית עצמאי ויכול להיות גם מסר רוחני- תפילות הדרך וברכות להצלחת בניית הבית החדש. לאחר שנה הזוג עומד מתחת לחופה, אשר בנויה ממוטות וגג בלבד, סמל לבית שרק עתה בונים את יסודותיו וההורים והקהילה יכולים עדיין להיכנס לתוך הבית הפרטי של הזוג ולעודד אותם לקראת יצירת קשר חדש ואינטימי. החופה מסמלת ברגע ייחודי זה את המעבר מבית ההורים לבית הזוג.

הבית הלאומי: בני הזוג צריכים לקבוע את ביתם במדינה מסוימת, במסכת כתובות ישנו פרק שלם שעוסק במיקום הבית, כאשר העדיפות היא להקים את הבית בירושלים, במידה והדבר מתאפשר. החשיבות של הבית הלאומי חוזרת מספר פעמים בטקס הנישואין, כאשר ציון מסמלת את קדושת ארץ ישראל והמקום שבו צריך להיבנות בית יהודי. על כך מברכים למשל בשבע ברכות: "מהרה ה' אלוהינו ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה". הטקס מדגיש את החשיבות כי זוג יהודי יבנה את ביתו בירושלים, ומתבל זאת בתפילה הנאמרת בשפה ספרותית ומעודנת: "שוש תשיש ותגל העקרה, בקבוץ בניה לתוכה בשמחה. ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה". העקרה היא ציון, היא תשוב ותשמח ותהיה אם לבניה כאשר אלו יעלו מכל ארצות הגולה וימלאו את ארץ ישראל. זו התפילה , אלו התקוות של היהודים בזמן עריכת הטקס לפני אלפיים שנה. זוג יהודי צריך להתגורר במקום שבו יוכל להיות ריבון לעצמו , להתפלל ולקיים את הפולחן ללא הגבלות או איסורים משלטון זר. השיא לאזכור הבית הלאומי הוא בסיום הטקס, עת החתן שובר את הכוס, אשר שבריה מסמלים את חוסר השלמות בחיים כאשר נמצאים בגולה הרחוקה מירושלים ולכך מוסיף החתן ואומר במלותיו האחרונות בטקס שיר אהבה לאהובתו, לא הכלה, אלא ירושלים: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". החופה מסמלת את הזיכרון הלאומי, בזמן יציאת מצרים והליכת עם ישראל במדבר, אשר חנה בסוכות, בית ארעי, בדרך לישוב הקבע בארץ ישראל. החופה היא תזכורת לסיפור היווסדות העם היהודי באמצעות הקבלה לסוכה ובאמירה על חשיבות בית לאומי ריבוני לעם היהודי.

בית האלוהים: בטקס יש אזכור נרחב לסיפור גן עדן ולבריאת העולם. הכוונה היא ליצור קישור בין בריאת העולם לבריאה העתידה להתקיים על ידי בני הזוג בהולידם ילדים. המסר הוא שאלוהים ברא את העולם בשבעה ימים ומאותו רגע הועברה מלאכת הבריאה לבני האדם ולכן הולדת ילד נתפסת כהמשך הבריאה האלוהית, וזוהי החשיבות העצומה במילוי המצווה פרו ורבו. לכן, זוהי גם המטרה האמיתית לקשר נישואין, היכולת להמשיך את בריאת העולם. בית האלוהים הוא בית רוחני ולא פיזי, והמטרה היא להודות לה' על היכולת להקים בית חדש, ממש כשם שבנה עבור האדם הראשון את גן עדן. לא במקרה יש אזכור של בניה רוחנית בטקס הנישואין: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בצלמו. בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד.ברוך אתה ה' יוצר האדם". יצירת האדם ובריאתו נעשתה כמו בניית בנין חדש, אך זהו בניין נצחי לעדי עד, בניין רוחני שלא כבניין הפיזי שבונים בני הזוג. החופה מסמלת סוג של מקדש, מקום קדוש כשם שהמשכן נישא על מוטות עד להגיעו למקום הקבע בבית המקדש, ומכאן הכוח הסמלי של החופה, בהיותה רמז לבית אלוהים שכעת הזוג נכנס תחתיו ובונה בעצמו בית- מקום מקודש, רמז למשכן ה'.

בית הזוג: קיומם של שלושת הבתים- בית אלוהים, בית לאומי ובית ההורים, מאפשרים את בניית בית הזוג בנחת ובשלמות. קיומם של בתים אלו מאפשרים לזוג סביבה מקודשת והיכולת לפתח את חייהם המשותפים. החופה מסמלת בטקס מקדש אהבה, מקום מקודש אליו יכולים להיכנס רק אלו הבאים בברית, בקשירת קשר נצחי ואוהב, האדם נכנס לחופה פעם אחת בחייו והוא יוצא ממנה שונה ממה שנכנס אליה. בחופה מתרחש השינוי המהותי בחיים- מרווק לנשוי, והיכולת להוליד ילדים לפי חוקי החברה וההלכה. במסורות ישראל נהג החתן לקדש את הכלה בטבעת עם קישוט של בית מעליה, רמז לבית שהם עומדים לבנות. מיד לאחר סיום הטקס ושבירת הכוס החתן והכלה היו עוברים לחדר ייחוד ובו היו לראשונה ברגע אינטימי, ללא אף אדם בסביבה, היה זה סמל לכך שנבנה כאן בית חדש, שבו בני הזוג כבר מנהלים חיים פרטיים, ללא התערבות המשפחה והקהילה. לאחר החתונה נהוג לקיים שבעת ימי משתה שבהם הבעל והאישה מזמינים את האורחים לביתם החדש ובשבעה ימים אלו נסגרים המעגלים הסמליים שהתחילו שנה לפני כן בעזיבה סמלית של בית ההורים, והסתיים באירוח כבעלי הבית החדש, כזוג נשוי אשר כעת עומד לחיות את חייו יחדיו, בשבעה ימים, סמל לשבעת ימי הבריאה וסמל לבריאה העתידה להתרחש אצל בני הזוג.

חלק ג': ערכי הבית:

בניית בית אינה מספיקה, יש להגדיר את ערכי הבית, אשר יהוו אידיאל לזוג יהודי. על כן החתן מקדש את הכלה באומרו "כדת משה וישראל". הכוונה היא כי ייבנה בית לפי חוקי ההלכה, אשר חלקם מופיע בשטר הכתובה אשר החתן מתחייב אליהם כלפי אישתו בזמן הטקס. החתן מבטיח לאישתו קיום של תנאים בסיסיים החשובים להישרדות החיים- לספק לה לבוש, אוכל ויחסי אישות. יחסי האישות מתווספים ללבוש ואוכל כצורך בסיסי היות והתרבות היהודית ראתה בהולדת ילדים כצורך בסיסי בקיום החברה ולכן ללא הולדת ילדים לא תהיה המשכיות לאומה. כמו כן התחייב החתן לחיות עם אישתו חיי משפחה כדרך כל הארץ. ומהי דרך כל הארץ? קיום המצוות כמובן. כלומר ערכי הבית היהודי באותה תקופה היו באחריות החתן אשר התחייב לשמור על מסגרת של סיפוק צרכים בסיסים לאישתו ולקיום חיי משפחה לפי ערכי התורה. במסורות ישראל נהגו לקבע את גג החופה עם טלית. המצווה היחידה בתורה הנוגעת ללבוש היא לבישת הציצית : "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם" (במדבר טו, לח'). הטעם למצוות הציצית הוא להזכיר לאדם את חובתו לקיים את כל מצוות ה' ולהתקדש לו. קביעת גג החופה עם טלית מסמלת את הקשר והחובה של בני הזוג לערכי היהדות ולקיום מצוות. החופה בנויה בצורה פשוטה, כך לפחות היה נהוג פעם, באמצעות מוטות ובד המשמש כגג, כאשר המטרה היא לשדר צניעות. ולכאן מתווסף ערך נוסף בקיום בית יהודי- ערך הצניעות ומתן הכבוד ההדדי בין בני הזוג. כעת, לאחר שחשפתי את הערכים של טקס הנישואין והסמלים המבוטאים בטקס, נשאלת השאלה כיצד זוג חילוני יכול להפוך ערכים אלו למשמעותיים עבורו? ברור כי כיום התרבות השתנתה וכי בניית בית נעשית מתוך מחויבות ההדדית ושוויונית בין בני הזוג, ולכן על הזוג המעונין ליצור טקס נישואין משמעותי נותרת המשימה לכתוב ביחד ולהגדיר בעצמו מהם ערכי הבית שהם מעונינים לקדש. האם גם הם מרגישים כי זהותם קשורה לערכי הבית שלהם, של הוריהם, של היותם גרים במדינה מסוימת וחיים בעולם הזה? ואם כן, כיצד יביאו זאת לידי ביטוי בטקס הנישואין? זו אינה עבודה פשוטה, אך מי אמר שלהקים בית זה דבר קל?

מאת הרב גיא אורן