בשם דו-הקיום בין דתיים לחילוניים וזכויות האדם, רומסת אמנת גביזון-מדן את זכויות היסוד של בני אדם בתחום הנישואין. מחד מיניים נשללת זכות היסוד לזוגיות כחוק ולהקמת משפחה וזאת בניגוד למגילת זכויות האדם של האו"ם האומרת שהמשפחה היא היחידה הטבעית והבסיסית של החברה וזכאית להגנתה, וכי כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת.
הגם שיש באמנה הזו הישגים רבים מבחינת זכויות האדם, חייבת לעלות גם ביקורת נוקבת וחריפה. האמנה עושה טוב בכך שהיא מציעה להכיר בזכותו של אדם להינשא ולהקים משפחה כרצונו, אך ההגבלה היא ש"רישיון זה יינתן רק לגבר ואישה", כלומר אין הכרה בזכותם של זוגות חד-מיניים לזוגיות ומשפחה. יחד עם מתן האפשרות להינשא כחוק על ידי רשם, מציעה האמנה לבטל את ההכרה המשפטית הגורפת ב"ידועים בציבור" ובזכויותיהם. זכויותיהם של מי שחיים יחדיו שלא במסגרת נישואין תוסדרנה בחוזים ובהסדרים מיוחדים לפי הצורך. כלומר, כל מאבקם של הזוגות החד-מיניים להכרה ולגיטימציה בזוגיות והקמת משפחה יורד לטמיון.

רות גביזון עצמה אומרת בדברי ההסבר:

 "צריך להודות כי יש ממש בטענות האלה. אני עצמי סבורה כי הזוגיות הקבועה של בני זוג מאותו המין ממלאת עבורם פונקציות רגשיות חשובות וכי יש אינטרס חברתי חשוב בהכרה בתפקיד הזה של קשר אינטימי ובמציאת דרכים לביסוסו וחיזוקו. יחד עם זאת לא השתכנעתי כי לזוגות כאלה יש 'זכות' לדרוש הכרה משפטית בזוגיות שלהם כבנישואין לכל דבר. מדובר בוויכוח תרבותי חשוב, אך לא בעניין משפטי הנגזר מזכויות יסוד. יש לציין כי רוב מדינות העולם אוסרות על נישואין בין בני אותו המין. ארגוני חד-מיניים טוענים כי יש פה פגיעה בשוויון, שכן נשללת מהם, על בסיס לא רלוונטי כמו נטייה מינית, זכות היסוד להקים משפחה. אלא שיש כאן הנחת המבוקש: אי –אפשר לנצח בוויכוח הנורמטיבי הזה רק באמצעות האמירה שהבסיס אינו רלוונטי. זהו בדיוק לב המחלוקת. מובן שאיננו ממליצים על איסור יחסים בין בני אותו המין או על הגבלה משפטית של דרכים להסדרת הזכויות ההדדיות ביניהם".

הנימוק העיקרי כאן הוא כי אין זכות לבני זוג מאותו המין להכרה משפטית בזוגיותם ולכן אין כאן פגיעה. לטעמי נימוק זה מנוגד למגילת זכויות האדם של האו"ם, האומרת בסעיף ט"ז נאמר כי המשפחה היא היחידה הטבעית והבסיסית של החברה וזכאית להגנתה, וכי כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם. ניתן להבין מדברי גביזון היא שהומוסקסואלים ולסביות אינם נופלים לקטגוריה של בני אדם, הזכאים לזכויות כאלה. ייתכן משום שבעיניה נטייה המינית היא רלוונטית לעניין קביעת זכויות היסוד של אדם. האם לא הגיע הזמן להפסיק את האפליה על בסיס נטייה מינית בכל תחום, גם בתחום הנישואין?.
בנוסף, הטיעון כי רוב מדינות העולם אוסרות על נישואין חד מיניים, גם הוא אינו רלוונטי. בבלגיה, הולנד, קנדה, ספרד ובמדינת מסצ'וסטס בארה"ב יש הכרה בנישואין חד מיניים. במדינות רבות נוספות יש דרכים שונות להכרה בזוגיות חד מינית (המקור ויקיפדיה):
• איחוד אזרחי הקיים בכמה מדינות (בעיקר באירופה) יכולים בני-זוג מאותו המין לבצע טקס איחוד אזרחי, המעניק זכויות הדומות מאוד לזכויות זוגות נשואים. בין המדינות שהנהיגו איחודים אזרחיים נמצאות בריטניה, מדינות סקנדינביה ומספר מדינות בארצות הברית.
• רישום זוגיות ישנן מדינות (הדוגמה הבולטת היא צרפת) בהן יכולים זוגות חד-מיניים החיים ביחד להירשם במאגר מידע, הרשמה המעניקה להם מקצת הזכויות של זוגות נשואים.
• מעמד ידועים בציבור במדינות שונות (בהן ישראל) קיימת הכרה דה פקטו בזוגיות של זוגות לא נשואים החיים יחדיו. הכרה כזו קיימת לעיתים גם במדינות המציעות לאזרחיהן אפשרות של איחוד אזרחי אן רישום זוגיות.

אין לנו ספק שזוגות מאותו המין צריכים להיות מוכרים משפטית לצורך נישואי והקמת משפחה. ואולם גם אם תאושר זוגיות מאותו המין כחוק בצורה כזו או אחרת, אין הדבר מספק את הצורך האנושי בטקס זוגיות, המבוסס על אלמנטים תרבותיים. הדרך שלנו באתר "טקסים" היא לערוך טקסי נישואין של בני זוג מאותו המין בפני משפחה, חברים וקהילה. טקס שתוכנו מקבל את השראתו מהתרבות וההגות היהודית ההומניסטית.

מאת הרב נרדי גרין